בתקופה שבה כל כך קל להישאב למסכים, לגלול עוד ועוד, לקבל רגעים קצרים של מידע וגירויים – יש משהו כמעט מרפא בלעצור ולפתוח ספר. קריאה דורשת מאיתנו זמן, סבלנות ודמיון, אבל בתמורה היא נותנת לנו משהו שקשה למצוא במקומות אחרים: היא מרחיבה את הלב.
לאחרונה מצאתי את עצמי קוראת כמה רומנים היסטוריים שעוסקים בתקופת השואה – כל הפרחים בפריז, החיים הגנובים של קולט מרסו ועוד. למרות שכל אחד מהם מתרחש במקום אחר ובנסיבות שונות, כולם השאירו בי את אותה תחושה: שאפשר ללמוד על ההיסטוריה גם דרך ספרים רומנטיים ולא רק סיפורי שואה.
כתיבת תגובה