כבר לפני היינו מה שקוראים "משפחה טובה", אבל בזכות נוי הפכנו למשפחה טובה יותר.
אני נורית אמא לארבעה ילדים, שלושה ביולוגיים מטר (26), סער (23), נגה (20) ונוי (17) ילדת אומנה. ובעל אחד, רן, שזכיתי בו כמו פרס גדול של "מפעל הפיס".
נוי הצטרפה למשפחה בדיוק לפני עשר שני, כשהייתה בת שבע. ילדה שעברה ארבעה בתים/מסגרות עד שהגיעה אלינו.
אתם רק יכולים לנסות ולדמיין את הפער בין הערכים, הגבולות, האמון ועולם הערכים שהגיעה ממנו נוי לבין זה שהיא פגשה במשפחה שלנו. נוי פיתחה מנגנוני הישרדות חזקים במטרה לעזור לעצמה "לשרוד נפשית".
תהליך האומנה טלטל אותנו כמשפחה. להכניס לבית מישהי חדשה, שבוחנת, חושדת, מורדת וסומכת רק על עצמה זה לא קל. המשפחה עברה טלטלה, כל אחד מבני המשפחה חיפש שוב את המקום והמעמד שלו במשפחה. היו הרבה קשיים, אך כיוון שיש לנו יסודות חזקים עם אהבה ושייכות, היה לנו במה להיאחז, והטלטלה לא מוטטה אותנו. להפך הטלטלה איחדה וחיברה ביננו והקשרים היום חזקים וטובים יותר.
הקושי הגדול ביותר היה כמובן לנוי, שוב להכיר, ללמוד ערכים, להישמע לגבולות לקבל ולהכיר משפחה חדשה. היא אחת ואנחנו חמישה. אחד הקשיים הגדולים שלה היה איך להצליח להאמין במישהו אחרי כל כך הרבה פרידות וכישלונות. איך להאמין בעצמה, שמישהו באמת רוצה אותה ובטובתה.
תמיד ידעתי שאני אמא שפועלת לפי עקרונות "הסמכות החדשה" , אמא ממוקדת יחסים, קשובה לילד מתעניינת במה עובר עליו , מעורבת אבל לא מתערבת. מאפשרת שיח פתוח וגלוי לב. את מערכת היחסים הזו בניתי עם ילדיי מגיל ינקות. אבל איך עושים זאת עם נוי שהיא כבר בת 7, ילדה כבר מעוצבת לפי כל ספרי הפסיכולוגיה.
תהליך בניית מערכת היחסים עם נוי גרם לי להבין שזוהי השליחות שלי, המסע שאנחנו עברנו ועדיין עוברים, הביא אותי להבנה שאני רוצה לתת מהכלים שיש לי להורים אחרים.
למדתי הנחיית הורים. בקורס הבנתי שאולי לא הכרתי את התיאוריות בשמן אבל לאורך כל השנים פעלתי על פי ההלכה.
כתיבת תגובה